השבוע נפגשתי עם לקוחה חדשה לצורך שיקום גינה ותיקה כבת כ-12 שנה ש"התעייפה" ואיבדה מהקסם שלה. מחד, הגינה מבוססת למראה, בעלת עצים בוגרים ומרשימים וצמחיה רב-שנתית עבותה, ומאידך הגן מונוטוני בצבעיו ומנוקד בחללים ריקים מצמחיה. במפגש עלתה שאלה רלוונטית לכל בעל גינה, בהווה או בעתיד – איך משלבים בין צמחיה רב-שנתית שתהווה בסיס לגינה, לבין הרצון "להפציץ" בצמחיה עונתית בעלת פריחות מרשימות ומזמינות? ואיך עושים זאת, כמובן, מבלי שדרישות האחזקה בגינה יהיו גבוהות. לפניכם תמהיל מומלץ שרקחתי עם השנים, ונמצא כיעיל בקרב לקוחותי, בכל הנוגע למציאת נקודת האיזון החמקמקה בין השניים.
נתחיל בסקירה בוטנית קצרה. מה הם חד-שנתיים, רב-שנתיים, דו-שנתיים, בני-חלוף וברי-קיימא?
צמח חד-שנתי הוא צמח בעל מחזור רבייה אחד. הוא פורח, מייצר זרעים ומת. כאלו הם האמנון ותמר, הפטוניות, לוע הארי, כובע הנזיר ועוד. לעומתו, צמח רב-שנתי, מקיים כמה מחזורי פריחה וייצור זרעים, כלומר רבייה, ועל כן צומח תקופות ארוכות. חלק מהמינים הרב-שנתיים יחיו שנים ספורות, למשל, פסיפלורה, וחלקם מאות שנים כמו עצי הזית. צמח דו-שנתי, כמו החד-שנתי, מקיים גם הוא רק מחזור רבייה אחד, אולם לצורך השלמתו של תהליך זה יידרשו לו למעלה משנה אחת, בדרך כלל שנתיים. החוטמית למשל, אותה ניתן לראות לאורך כבישי ישראל כעמוד מיתמר בעל נקודות ורודות רבות, היא צמח דו-שנתי. לצד אלו, ישנם גם גיאופיטים שונים, צמחים בני-חלוף, צמחים בעלי אברי אגירה תת-קרקעיים החיים בכל עונות השנה, שחלקיהם העיליים (עלים ופריחה) מפציעים ונוכחים בגינה רק בחלק מעונות השנה, כך למשל החצב. מנקודת מבט אבולוציונית, ניתן להבין כי על כתפי החד-שנתיים מוטל נטל כבד להוכיח עצמם בפריחה יוצאת דופן, אחרת ייכשלו בניסיונם היחיד למשוך מאביקים לצורך הפריה והבטחת הדור הבא.
החכמנו. כעת נתמקד בפן התכנוני של צמחיית הגן, ולצורך כך נפשט. נחלק את הקבוצות הבוטניות לשתיים פשוטות: צמחייה בת קיימא וצמחיה המתפקדת כעונתית. הרציונל הוא פשוט. ברי הקיימא הם הצמחים שהופעתם בגן נמשכת לאורך השנה כולה, והם אלו שיהוו את שלד הגן, ואילו הצמחיה העונתית, חד-שנתיים, דו-שנתיים ובני-חלוף, יהוו מוקדי עניין בצבע ובפריחה איכותית, ייחודית ואטרקטיבית במיוחד.
- תכנון שלד הגינה – השלד היציב והקבוע בגן יעוצב ויורכב מצמחייה בת-קיימא, שתמלא פונקציות תכנוניות חשובות. אם נשוב לדוגמה בתחילת הטור, גינתה של הלקוחה נתחמה בחמישה עצים בוגרים בגובה של כ6-8 מטר, במרכזה ניצב כר דשא ובהיקפה מעט שיחים ומטפסים. העצים יצרו תיחום והצללה, כר הדשא סיפק רחבה שימושית מוגדרת, והשיחים סיפקו ירק עבות. צמחיה זו אמנם לא מספקת מראה בולט ויוצא דופן, אולם בהחלט יוצרת את התחושה הכללית בגן, ובמקרה זה מקנה מראה ירוק קבוע, תחושת אינטימיות, הצללה, וגם אינה דורשת אחזקה גבוהה. כל אלו מהווים בסיס איתן לגן, אך הוא עודנו חסר צבע ועתיר חללים ריקים בהיקפו.
- תיחום – אותה מדשאה הגדירה באופן ויזואלי חלל כלוא בינה לבין גבולות המגרש שהיה ערוגת שתילה היקפית אחת. הגדרת חללים כזו וחלוקתם במרחבי הגינה באופן מחושב היא פעולת "חובה" המתבקשת במספר היבטים. ראשית, חלוקה ויזואלית נכונה תשרת את הקו העיצובי בגן, אך, בעינינו, חלוקה שכזו תסייע לנו להחליט באילו חללים תישתל צמחיה בת-קיימא, שתהווה את שלד הגן, ובאילו תישתל צמחיה עונתית מרשימה שתתחלף, יחסית, לעיתים תכופות. הגדרת חללים נכונה תאפשר מופע מוצלח בגן גם בהיעדרם (הזמני) של צמחים עונתיים, במקרה שלא הספקנו לבקר במשתלה, שכן עצם חלוקת החללים הברורה יוצרת עניין ויזואלי. יש לציין כי לעיתים גם מיכלים חיצוניים, כגון כדים ואדניות, עשויים להשתלב היטב בגן ולהוות בעצמם את אותם חללים מוגדרים בהם נשתול את הצמחיה העונתית.
- נגישות, השקיה ודישון – על מרחבי השתילה העונתית להיות הנגישים ביותר בגן. כאמור, אנחנו רוצים להשיג את האפקט הרב ביותר במינימום השקעה. על כן, כאשר ניגש לתחום ולהגדיר את מרחבי השתילה העונתית, נוודא שהם המרחבים הנוחים ביותר עבור בעלי הבית, שיש להם אדמה אוורירית ונוחה לחפירה, ושמונחת בהם מערכת השקיה ודישון מצויינת. כך, כל שנותר יהיה לקפוץ למשתלה, להעמיס, ולשתול.
- טיפים עיצוביים – שתלו במקבצים וחישבו על שילובי צבעים. בחרו כמות מצומצמת יחסית של צמחים, אך שתלו הרבה מהם במקבצים זהים במין ובצבע. שיטה זו מבליטה את תכונותיו הויזואליות של הצמח, ולא יוצרת עומס חזותי. גם בכל הנוגע לבחירת צבעים, הקדישו מחשבה על "מניפת הצבעים" שבגנכם; זהו אמנם נושא מעניין בפני עצמו המצריך התייחסות בטור אחר, אך צרו התאמה בין הצבעים שמרכיבים את גינתכם. כך למשל גווני סגול-כחול-ורוד יהיו לשילוב נפלא (גם עם מעט כתמתם), או אדום-צהוב-כתום (עם מעט ירקרק/כחלחל). הניגודיות בין הצבעים המרכזיים למשלימיהם תייצר אפקט מרשים, מודגש והרמוני.
- טיפים גינוניים – אחד האתגרים הגינוניים הוא ליצור עניין בגינה בכל עונות השנה. היכרות מעמיקה עם צמחיה בת-קיימא או עונתית, על כל קבוצותיה הבוטניות, תאפשר ליצור תמהיל מוצלח שיצור עניין וגיוון בכל עונה. כך אמליץ לכם – הטמינו גיאופיטים. הטמנת בצלי חצב למשל, שנר פריחתו יופיע, אמנם, רק פעם בשנה בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר, יספק מופע מרהיב ומעניין בתקופה "צחיחה" יחסית מפריחה, וזה מבלי לדבר על המטען הרגשי שיתלווה אל המראה המלבב. כמו כן, זרעו תורמוסים, ומרבד של חד-עונתיים מרשימים ישטוף את גינתכם; או זרעו כובע הנזיר, שיישתפל ויבלוט בפרחיו הכתומים ויעלם לו לאחר החורף. יש הנאה לא מוסברת בדבר.
אם כן, הכל עניין של איזונים. צרו לכם שלד איתן בגינה, המתבסס על צמחיה בת-קיימא המספקת את עיקר הפונקציות החשובות בה: קומפוזיציה, צל, משטחי פעילות ועוד. לצידו של שלד זה, הותירו לכם אזורים מוגדרים, נגישים ומזמינים שלא נותר אלא לשתול בהם. באזורים אלה תתפרעו- תנסו, תשתלו ותזרעו. הנאה מובטחת כבר אמרתי? מנסיון.
