תבנית נוף
אזור השרון בו נולדתי היה פעם ממלכת הפרדסים. אפשר רק לשער (או להיזכר, תלוי בשנתון) באיזה עוצמות נישאו ריחות בושם ההדרים באוויר החם של אפריל, וכיצד ריחות אלה באו בנחיריו של כל תושב ששב לביתו בסוף יום העבודה. הזמנים השתנו, קרנו של ענף הפרדס ירדה, ערכו של הנדל"ן עלה ושטחי הפרדסים הצטמצמו ונעלמו כמעט לגמרי. עבור רבים התיאור הנ"ל היא תבנית נוף מולדת, וככזו, בין יתר הסיבות שנדון בהן, יש לעץ ההדר מקום כמעט מובטח בגני הנוי הפרטיים של האזור. לצד תרומתו של עץ ההדר לגן, נדון בפירותיו, גיזומו, מזיקיו ודרכי הטיפול בהם.
מקור ההדר
מקור ההדרים בדרום-מזרח אסיה, והם נפוצים בעיקר בארצות שבהן אקלים סובטרופי ובאגן הים התיכון. ההדרים הגיעו לארץ ישראל, ככל הנראה, מפרס, וזאת בהסתמך על על ממצא ארכיאולוגי שאותר בירושלים (ותוארך על פי ארכיאולוגיים לתקופתו של המלך חזקיהו) וזוהה כאבקה-צמחית שמקורה באתרוג. עם פירות ההדר נמנים רבים וביניהם התפוז, הלימון, האשכולית, הקלמנטינה ועוד. מלבד מספר הדרים קדמונים (מנדרינה, פומלו,אתרוג), ההדרים הרבים הינם תוצר של הכלאה טבעית או מלאכותית של מינים שונים. כך למשל התפוז המתוק הינו תוצר של הכלאה טבעית בין פומלו למנדרינה, האשכולית כתוצר של הכלאה כזו בין פומלו ותפוז מתוק ופומלית כמכלוא מכוון בין אשכולית ופומלו.
בגן הנוי
עצי ההדר מתאימים לאקלים המקומי (אם כי לא בלי השקיה מלאכותית ומסודרת), הם ירוק-עד, גודלם בינוני ונופם מעוגל. פירותיו של ההדר אינם ממהרים לנשור, ומנעד השימוש בהם רחב בבישול, וכן באכילה ובשתיה. תכונות אלה הופכות את ההדרים לעצי תועלת ידידותיים לגן הפרטי, אשר ביכולתם לחצוץ, להצל, ולהניב. בכל הנוגע לאחזקתו השוטפת של הגן, ובדגש על נקיונו – מומלץ להקדיש מחשבה מקדימה לסוג הפרי שייבחר. כך למשל עץ פומלו או פומלית צפוי להניב פרי גדול אך מועט יחסית בכמותו, לעומת הקומקוואט, התפוז-הסיני, שיניב כמויות ענק של פירות קטנים, כך שסביר שלצד קטיף והנאה מהפרי, ימצא עצמו בעל העץ משתעבד לאיסוף פירותיו הנרקבים של העץ מהרצפה – מטרד בפני עצמו.
טעם אישי
בכל הנוגע לבחירה ספציפית של פרי אהוב, אנו מפקידים את המלאכה בידכם. אף על פי כן, גם לאחר שהחלטתם על סוג הפרי – ישנה חשיבות לאיכות השתיל. על כן מומלץ לבחור במשתלה ייעודית לעצי פרי, בעלת רקורד מקצועי בתחומה. כך תגבירו את הסיכוי לרכוש שתיל בריא, איכותי אשר יניב פירות מוצלחים לכשיתבגר ויתבסס. בהקשר זה ראוי לציין, כי סיכוייו של שתיל צעיר להפוך לעץ בוגר חסון ומשגשג, גדול הרבה יותר מאשר סיכוייו של עץ ותיק המועתק מהאדמה לגינה קיימת. הסבלנות תשתלם.
אחזקה וטיפול
גיזום בעצי ההדר הינו פעולה חיונית לעיצובו הנכון של העץ, לשמירה על חיוניותו ובריאותו, וכן על איכות פירותיו. גיזום ההדרים מומלצת בסוף תקופת הפרי בכדי לא לפגוע בתהליך הפריחה, החנטה והתנובה. גיזום נכון יאיץ צימוח, יאפשר לאור לחדור לפנים חופת העץ, יסייע במניעת התנוונות והתייבשות של ענפונים ויסייע לעץ להתחזק ולהפוך בריא ועמיד יותר. גיזום נכון גם יאוורר את נוף העץ ויסייע בהרחקת כנימות ומזיקי עלים למיניהם כתוצאה מפגיעה בתנאים המועדפים עליהן (חום ולחות). בעת הגיזום יש להקפיד על עבודה עם כלים נקיים, למניעת העברת פטוגניים מעץ לעץ, וכן לבצע איטום פצעי הגיזום במשחה ייעודית, בתום העבודה, לצורך הפחתת הסיכוי לחדירת מזיקים ורקבונות. הדברים יפים ביתר שאת ככל שמדובר בעצי לימון ואף ליים, אשר רגישים במיוחד לפטריית המל-סקו התוקפנית.
לצד הכנימות השונות הניזונות מחומרים המצויים בעלי ההדרים (קמחיות, ממוגנות, רכות, כנימות-עש, עלה) ישנם מזיקים נוספים כגון אקריות שונות (שייכות למשפכת העכבישנים) שחלקן ניזונות מקליפות פרי (אקרית החלודה) שפגיעתה נראית כחלודה על הפרי, או בפקעי הפרי (אקרית הפקע) שפגיעתה באה לידי ביטוי בהתהוות לצורה מעוותת, כמו גם אצריות, תריפסים ועוד. אף על פי כן, אין להבהל מנגיעות של הללו בעצי ההדרים שלכם, ומוטב, כך לשיטתי, להיעזר בחומרים ידידותיים להרחקת המזיק (חומרים מבוססי שמנים טבעיים למשל), ובתחזוקתו הקבועה של העץ לצורך חיסונו. נקודת המוצא של גישה זו טמונה ברעיון לפיו עלינו לשאוף לאיזון בגן – לכל מזיק יש אויב טבעי, ולכל רעל שנרסס תהיה השפעה שלילית גם על היצורים ה"רצויים". אויב נוסף, הפעם של צרכני הפרי, הוא זבוב הפירות הים-תיכוני אשר "עוקץ" את הפרי ופוגע בו. גם במקרה זה, הפתרון יכול להיות ידידותי יחסית ופשוט, בדמות הצבת מלכודות זבובים בטרם תחילת הבשלת הפרי. פתרון יעיל.
סיום סיומת
בעיניי ההדרים הם עצים קלאסיים בהקשר המקומי. הם פשוטים לגידול, עשירים, ירוקי-עד מגיבים נהדר לגיזום ומתגמלים את המגדל ושכניו בפירות נהדרים, ובריחות נהדרים אף יותר – והכל בלי הרבה מאמץ. ההקשר המקומי ה"אבן-יהודי" בפרט והסיפור הישראלי בכלל, מחזק ומעמיק את הסיבות לנטיעת עץ שכזה בגינתכם הפרטית. האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו.